זה בא פתאום בשעה של לא לילה לא יום

כשאף אחד עוד לא היה ממש מוכן

זה עבר בכל התדרים בכל הערוצים

מהכביש המהיר לכל בית בעיר

אף אחד לא ידע מה זה ועל מה זה

לא, אף אחד אף פעם עוד לא שמע דבר כזה

דממה דקה

 

זה תפס את ראש הממשלה באמצע הגילוח

הוא רץ לטלפון אבל שמע את זה גם שם

זה נכנס בשידור חי אל תוכניות האירוח

וזה השתיק שם את כולם

אף אחד לא ידע מה זה ועל מה זה

לא, אף אחד אף פעם עוד לא שמע דבר כזה

דממה דקה

מילים : אהוד בנאי

מבוא

אנו חיים בתקופת זמן מאתגרת וייחודית. עד לפני כחודש העולם התפתח והתקדם בקצב מואץ. המצאות חדשות, כלי תקשורת משוכללים ומתאימים לכל כיס בגודל ובמחיר, חיבור מידי לכל מקום ואדם בעולם בשניות. אירועי ספורט, מופעי תרבות ענקיים גלובליים. העולם נראה כמו כפר אחד קטן שבו יש  שיתוף פעולה כלכלי ברמה עולמית. ואז פתאום בכמה שבועות הכול נעצר !

התחבורה, האירועים היכולת להיפגש, לבלות ולצאת מחוץ לבית ולחגוג את השפע שהחיים המודרניים מציעים לנו הואט. הנטייה הטבעית של רובנו במצב זה היא להמשיך באותו קצב ואף בעוצמה רבה יותר בבית. אם אין עבודה אז בואו נכנס לוובינרים והרצאות על בניית העסק, שיווק והתפתחות עצמית. אם אי אפשר להיפגש אז נהיה כל הזמן ברשתות החברתיות, נעלה פוסטים ונגיב בכל הקבוצות. אם קצת משעמם לנו ולילדים אז יש עשרות תוכניות טלוויזיה, הפעלות, הרצאות, הופעות תיאטרון ושל אומנים ברשת בלייב. התהליך שמתרחש כתוצאה מכך נקרא FOMO ולהבנתי הוא מחלה קשה לא פחות ממחלת הקורונה.

מהו FOMO  ומה השלכותיו ?  

Fear of Missing Out ובקיצור FOMO   זוהי חרדת החמצה שהיא חרדה חברתית שבה האדם חושש להחמיץ חוויות מהנות שאחרים חווים. כארבעים אחוזים מהאנשים מתחת לגיל 30 דיווחו שהם סובלים מחרדה שכזו. החרדה תתאפיין בצורך מתמיד לשמור על קשר עם אנשים אחרים, ודאגה כפייתית מהחשש להחמיץ הזדמנות לקשר חברתי, רומנטי, עסקי או אחר. חרדת ההחמצה תגרום לשימוש מוגבר באמצעי התקשורת וברשתות חברתיות, דבר שגורם להסחת דעתם של אנשים מעבודה, לימוד ומנהיגה ברכב (רבים מאיתנו מתעסקים בפלאפון בזמן הנהיגה). בנוסף לכך, בדיקה תכופה ואובססיבית של עדכונים ברשתות חברתיות פוגעת במיומנויות התקשורת ובקשרים חברתיים בעולם האמיתי. 

לדוגמא: לאחרונה קיבלתי על פוסט מעל 900 לייקים דבר שגרם לי לנחת רוח ותחושת התעלות והייתי מוכרח לבדוק מדי כמה שעות כמה לייקים אני ממשיך לקבל ואף התחלתי לחשוב איך לייצר פוסטים דומים. כמו כן נוכחתי שכאשר אני מפרסם משהו אני בודק תכופות כמה לייקים ותגובות קיבלתי.

מבט מגבוה על תופעת ה FOMO  – חרדת ההחמצה

הכלים המודרניים הווירטואליים נועדו, כשהומצאו, לאפשר לנו חופש אך למעשה הפכנו לשבויים ולעבדים שלהם. כשאנו ברשת החברתית יש סיפוק מידי והרגשת התעלות ועונג אך זוהי הרגשה רגעית מאוד ולא מזינה כי אין בה עומק אמיתי (יש לי מאות חברי פייסבוק, אך האם רובם באמת חברים שלי, מכירים ואכפת להם ממני? )ולכן אנו צריכים לתחזק אותה בצורה מתמידה, אחרת היא דועכת במהרה ואנו חשים ריקנות מבהילה. ניתן להשוות זאת ל FAST FOOD. אוכל שמגרה את חושנו מיידית ובעוצמה ואנו אוכלים אותו בתאווה רבה, אך הוא לא באמת מזין אותנו ובמהרה אנו חשים שוב רעבים. לכן בכל מקום ובכל מפגש משפחתי, מסיבת חנוכה בגן , טיול לפארק ליד הבית אנו לוקחים מצלמה, מתעדים ומפרסמים מיד בכל הרשתות, אחרת יש תחושת ריקנות, כאילו שהאירוע לא התרחש כי לא קיבלנו תגובה חיצונית.

חרדת ההחמצה וחג הפסח

כשחקרתי את תופעת ה FOMO ואת השם העברי "חרדת החמצה" לא יכולתי להתעלם מהקשר בין המילה החמצה והמילה חמץ. חמץ הוא דגן שהקמח שלו עבר תסיסה. התסיסה היא תהליך כימי מופלא שבו הבצק והלחם הופך לאוורירי ונפוח.

מדוע אסור לאכול חמץ בפסח?

בפשט נאמר שכאשר בני ישראל עזבו למדבר בכדי לצאת לחופשי הם לקחו עימם את הבצק שלא תפח (נאמר שההתפחה והתססה בשמרים היא המצאה של המצרים הקדמונים).

חז"ל כתבו שהחמץ בפסח רומז ליצר הרע. חשוב להבין היצר אינו רע ביסודו .היצר מוביל ליצירה. כולנו רוצים להיות אהובים ולחיות באושר ובעושר. אולם לעיתים היצר שלנו מוגזם ומביא לתשוקה אובססיבית שמובילה אותנו להתעסק רק ברצון של עצמנו (רש"ע) בלבד, לחשיבות עצמית מוגזמת. אנחנו מתנפחים ומלאים בעצמנו כל כך עד שאנו עסוקים כל הזמן רק בשמירת התדמית העצמית המזויפת שלנו בפני עצמנו וסביבתנו.

מדוע בחג החופש אנו נצרכים לאסור על עצמנו איסורים?  

בכדי לצאת לחופש ולגאולה הפנימיים והחיצוניים עלינו לפנות שוב לבסיס האותנטי המקורי שלנו ולוותר על הרצון של עצמי (רש"ע) והחשיבות העצמית שמכבידה עלינו. עלינו להיות בסוג של דממה דקה פנימית והקשבה לניצוץ האלוהי שבתוכי ומתוכו לצרכים והרצונות של גן העדן שלנו שנקרא העולם, הטבע ומעגלי החברה שמקיפים אותי.

 

אז איך מחלימים מחרדת ההחמצה? 

  

"משביעו – רעב, ומרעיבו – שבע". (סנהדרין ק"ז) . ככל שנוריד את המינון נראה שתחושת ההחמצה והחרדה יורדת.  

  1. רצוי לקבוע זמנים של שעה ומעלה , לפחות שלוש שעות ביום שבהם אנו לא נוגעים במסכים בכלל ועושים פעולות כגון נגינה, יצירה, משחק עם ילדים או מבוגרים, פעילות גופנית, שיחה על נושא בין בני המשפחה ועוד. חשוב מאוד לא לאכול את ארוחותינו מול המסכים, דבר שגורם לנו לאכול יותר, לא ללעוס את האוכל כראוי ולהשמנה.
  2. שתפו חבר טוב בהחלטתכם להוריד מינון וקבעו זמנים ביום ללא מסכים ושפעם בכמה ימים תדווחו לו על התקדמותכם. על כל פעם שלא עמדתם ביום שימו סכום כסף שהחלטתם עליו בצנצנת זכוכית.
  3. רצוי לקבוע זמנים שבהם אנו יוצרים קשר ושיחה עם בני משפחה, חברים, קולגות לעבודה ומבררים לשלומם מקשיבים להם ונפתחים לעולמם כמו גם מעלים ומשתפים את תחושותינו ורגשותינו.

סיכום

בתקופת הקורונה יש לנו הזדמנות לנקות את החמץ וחרדת ההחמצה ולהוריד את עוצמת הרעש הפנימי והחיצוני ובקול דממה דקה להקשיב לניצוץ האלוהי שבתוכנו. בעשיית הסדר הזה אנו משאירים כיסא ריק גם לאליהו הנביא בכדי להזכיר לנו שהגאולה יכולה להיות כאן ועכשיו ולנבוע ממה – שיח פנימי.